מאת: מיקי מן

בפעם הבאה שתכנסו לרכב ותסעו דרומה לכיוון גרמניה, שוויץ, צרפת או איטליה, אל תשכחו לעצור בחנות הכי יפה בעולם, או לפחות באירופה…! לנו זה קרה באמצע הדרך ליער השחור, בין גבעות ירוקות ושמיים כחולים, מצאנו את מתחם Vitra כמו חנות של ממתקים צבעונית, באריזה מהודרת. למי מכם שאוהבים מוזיאונים, יודע שחנות המוזיאון היא חלק בלתי נפרד מהביקור במוזיאון, ויש כאלה (גמאני!) שלא יתאפקו ויגשו תחילה לחנות, ורק אחר כך ימשיכו לסיור עצמו. ויטרה לקחו את הרעיון המשגע הזה, והגדילו את חנות המוזיאון לבניין, בגודל של מוזיאון! היה כיף לבלות אחר הצהריים שימשי עם הילדים, להסתובב בתוך סביבה שכל פינה בה מעוצבת בשנינות, תחכום וצבעוניות, ומעלה חיוך על השפתיים.

 

Vitra – שם נרדף לעיצוב

מאמר מיקי מן vitra וויטרה

נדמה שPlayfulness  היא ה-מילה שמתארת את מותג הרהיטים השוויצרי, שקיים כעסק משפחתי כבר מאז שנות ה60, ואחראי על התפיסה העיצובית של הרבה מהרהיטים שאתם מכירים ואוהבים. מאז היווסדה, החברה קידמה עיצוב, ונתנה במה למיטב המעצבים בעולם, בתכנון קולקציות של ריהוט לבית ולמשרד. וכמו שמצופה מחברה יצרנית שוויצרית, איכות הוא חלק בלתי נפרד מהיצירה. אפשר לסכם ולומר, שכל פריט שהחברה יצרה, נחשב כאמנות = ART, ואומנות = CRAFT. בימנו אפשר כמובן לרכוש את הרהיטים היפים כחיקוי זול דרך חנויות באינטרנט תוצרת סין; אבל שלא תטעו, אין סיכוי שמדובר באותה האיכות, אל תתפתו, חבל על הניסיון… לחברה נסיון של שנים של מחקר ועשייה בתחום.

למשל הכסא האייקוני שכולם מכירים, יוצר בשנת 1956 ועדיין נחשב פריט ריהוט מאד פופולרי.  הכסא Eames’ Lounge Chair נמכר זה שנים דרך וויטרה. הכסא נחשב סמל סטטוס של תחכום ונוחות, וחביב במיוחד על אדריכלים ופסיכולוגים כריהוט משלים למשרדם. הכסא נוצר בעיצומו של העידן התעשייתי, בעולם יצרני של פוסט מלחמת העולם השנייה. כל האלמנטים בכסא נוצרו באופן מתועש, והוא באמת חגיגה של טכנולוגיה: למשל טכניקה של ערגול של לוחות העץ, המחבקים את המושב והמשענת;  או יציקת המתכת של הרגל המסתובבת שנוצרה בשיטת “הסרט הנע”. במתחם ויטרה הבינו את החשיבות של חשיפת הלקוח לתהליך היצירה המעניין, ופתחו סדנת מכירה של הכסא המפורסם. הלקוח מוזמן לבחור את צבע העץ והריפוד מתוך קטלוג החומרים, ואז  הכסא מורכב שלב אחרי שלב, מלווה בהסברים של נציג החברה על ההגיון של ההתקנה, המנגנון והארגונומיה.

 

 

בית לעיצוב

מאמר מיקי מן vitra וויטרה

העיצוב בוויטרה לא מסתיים ברהיטים. הם מאמינים גדולים גם בארכיטקטורה. במתחם ויטרה, הנקרא “קמפוס ויטרה” אפשר להיחשף לכמה מבנים מרגשים ואייקונים של מיטב האדריכלים. את חנות המוזיאון עיצבו צמד אדריכלים שוויצרים Herzog & de Meuron. הבניין נראה כאילו גם הם לקחו את העיצוב צעד אחורה לתקופת המשחקים, לילדות, לנאיביות, והערימו בווירטואוזיות מעין מגדל של  קוביות. אם אתם נוסעים לטייל ברחבי אירופה ממליצה לכם לחפש ביניינים נוספים של הצמד השוויצרי, לטייל בעקבות הארכיטקטורה שלהם. היא מרהיבה, ולרוב אפשר למצוא אותם במקומות ציבוריים, ברחבות עירוניות גדולות, או איצטדיונים. הם גם אחראים על השיפוץ הגאוני של טייט מודרן בלונדון, והפיכתה של תחנת הכוח למבנה עכשווי משגע.

 

 

מאמר מיקי מן vitra וויטרה

בנוסף אפשר להינות במתחם מהאדריכלות של פראנק גרי, שמוכר לציבור הרחב בזכות צמד הבניינים האייקוניים: פרד אסטר וג’ינגר רוג’רס, שנבנו בשנות ה90 בעיר פראג, ונראים כמו זוג בניינים שרוקד. משרדו של גרי היה בין משרדי האדריכלים הראשונים שתכננו עם תוכנות מחשב מורכבות, והתוצאה היתה תפרחת מרהיבה של בניינים אמורפיים. בגלל הצורה המורכבת, המשתנה, אין בבניין אף “לבנה” שחוזרת על עצמה, וכל פרט בבניין הוא custom made, מחיפויים ועד חלונות. אחרי ההצלחה של הבניין האייקוני בפראג, התחילו להזמין את גרי לתכנן בניינים מרהיבים ברחבי העולם. כמו למשל הסיפור על עיר הנמל והתעשייה הספרדית, בילבאו, שהזמינה את גרי לתכנן עבורה מוזיאון. בילבאו, של לפני הקמת המוזיאון היתה שקועה במשבר, והמוזיאון שנבנה ב1997 שינה את מצבה הסוציו-אקונומי של העיר, הוריד את האבטלה לשיעור נמוך, והביא לפיתוח של ענף התיירות בעיר ולביקורם של כמליון תיירים בשנה. ועוד אנקדוטה נחמדה על גרי, מדובר באדריכל קנדי ממוצא יהודי, שנולד בשם: פרנק אפרים גולדברג 🙂

 

 

מאמר מיקי מן vitra וויטרה

גם תחנת הכיבוי שעיצבה האדריכלית זאהה חדיד במתחם ויטרה ראויה לציון. כמו גרי, גם זאהה אימצה את המחשב ככלי עיצובי המאפשר ליצור בניינים שעולים על כל דמיון. אם סימן ההיכר של גרי הוא הבניינים שנראים כמו תפרחת אמורפית, הבניינים של חדיד נראים כאילו הם במרדף, שועטים קדימה בקצב המסחרר של החיים. בשנת 1981 נשרפו כמעט כליל מפעלי הייצור של וויטרה, ובעקבות זאת הוחלט שכדאי לבנות תחנת כיבוי במתחם. כמובן שגם תחנת כיבוי יכולה להפוך לבניין אייקוני ומרשים, ובמה לעיצוב שמקדים את זמנו. חדיד נבחרה לבצע את המשימה. הבניין עשוי לוחות ענקיים של בטון חשוף, המזכירים לי תזוזה רבת עוצמה של לוחות טקטוניים. התחנה עבדה כמה שנים, עד שהוחלט לבנות תחנת כיבוי אש גדולה במחוז השוויצרי, והבניין הפך חלל תצוגה לפרויקטים מרהיבים. עוד אנקדוטה על חדיד: היא אדריכלית בריטית ממוצא עירקי (אביה גדל בנצרת), ובשנת 2004 הייתה לאשה הראשונה בעולם שזכתה בפרס פריצקר לאדריכלות והוענק לה תואר אבירות על תרומתה לאדריכלות. לצערינו היא נפטרה לפני 4 שנים, אבל המשרד שלה ממשיך להוציא לפועל את החזון האדריכלי פורץ הדרך שלה.

 

עיצוב, השראה ומה שבינהם

מאמר מיקי מן vitra וויטרה

להיכנס לראש של מעצב, זה כמו לשוטט בתוך מרחב של אסוטציאציות חופשיות שמתרוצצות לכל עבר, ומדי פעם נפגשות לתוך רעיון חדש. אומרים שאת הגלגל כבר המציאו, זה נכון. ובכל זאת, העניין בעיצוב טוב הוא להפתיע, לחדש, ולהצליח לסחוף לתוך עולם של יצירתי שעדיין לא נראה כמוהו. קחו למשל את המעצב Verner Panton שמציג בוויטרה את הכורסא שהיא פסל, שהיא תמונה, שהיא פרוסת לחם שמישהו בצע ממנה את האמצע. אפשר לסובב אותה ובכל פעם היא תראה קצת אחרת. אפשר לטפס עליה ופשוט לבלות ביחד ולחוד. אפשר אפילו לקחת כמה “פרוסות” כאלה ולהצמיד אותם יחד לכיכר לחם שלמה. וזה בדיוק מה שוורנר עשה כשהזמינו אותו לויטרה לעצב את ה- Fantasy Landscape !

וורנר צבע כל פרוסה כזאת בצבע אחר, והופ נוצרה פרספקטיבה. כך למעשה יצר תלת מימד ועומק תוך שימוש באמצעים של דו מימד, שטוחים. כל כך פשוט לכאורה, שמיד נגיד: איך לא חשבו על זה קודם ?

לסיכום

אם מתחשק לכם לתת לילד שבכם לצאת החוצה, זה המקום…

המאמר הופיע במגזין האטצטאון: לכתבה

0
עגלת הקניות שלך